פסק-דין בתיק ת"ק 20360-09-11

בפניי תביעה שעניינה טענה לנזקי נופש.

התובע טוען, כי הזמין חבילת נופש משפחתית לאנטליה בתורכיה בקלאב בשם "סלימה".

הטיסה היתה אמורה להתבצע בתאריך 15.9.10 בשעה 04:00 בבוקר, ואולם נדחתה ליום 16.9.10 וכתוצאה מכך הפסיד התובע ימי חופשה.

זאת ועוד, לטענת התובע כתוצאה מהשינוי נאלצו הנתבעים לשנות את בית המלון לבית מלון אחר בשם "אליזה בתקוין" וכי מדובר היה בבית מלון רגיל ולא ברמה של קלאב "סלימה".

התובע טוען, כי מסירת החדר היתה באיחור וכי היו ליקויים שונים במלון, כפי שפירט בעדותו. עוד טוען התובע, כי נאלץ לקחת מונית משדה התעופה עד לביתו בשפרעם לאחר שהחזרה היתה במועד שהינו חג סוכות ולא היתה תחבורה ציבורית ורכבות.

התובע תובע החזר מלא של כל חבילת הנופש בתוספת עוגמת נפש המביאה לכדי תביעה של 15,330 ש"ח.

הנתבע מס' 1, שהינו סוכן הנסיעות מסביר כי הוא רק תיווך בין העיסקה של התובע לבין השטיח המעופף, אשר צורף על ידי כנתבע נוסף במעמד ישיבת ביהמ"ש מיום 16.1.13 והיא זו שתפקידה היה לסדר ולהזמין את העיסקה שהזמין התובע.

אני מקבל את עמדתו של הנתבע מס' 1 שבוודאי אינו אחראי לנזקיו של התובע, אם בכלל, ודוחה את התביעה נגדו ומשכך גם את ההודעה לצד ג'.

לפנים משורת הדין, ייעשה הדבר ללא צו להוצאות.

ביחס לעמדתה של הנתבעת מס' 2, השטיח המעופף, הרי בכתב הגנתה מסבירה הנתבעת הנ"ל, כי בסיס האירוח במלון המוזמן היה פנסיון מלא ולא "הכל כלול". בגין קיצור החופשה ביממה הושב לתובע סך של 150 דולר, בנוסף להשבה שודרגה הזמנתו באופן שבמלון החדש בסיס האירוח היה "הכל כלול".

הנתבעת מכחישה את הטענות לגבי תחזוקת המלון ומערכת המיזוג וכן טוענת כי התובע ידע כי האיסוף במלון יהיה בשעה הנתונה.

הנתבעת מכחישה את חבותה לפיצוי התובע בגין נסיעות אותן שילם כאשר חזר ערב סוכות מתוך הסבר כי המוביל האווירי הוא שאחראי על הטיסות.

הנתבעת רואה בנכונותה להעניק לתובע שובר "הזמנה כפרית" המקנה שהות לזוג ללילה וארוחת בוקר במגוון אתרי בילוי כפריים בארץ כפיצוי מספק אשר הוצע לתובע בטרם הגיש את התביעה ואולם התובע סירב לכך על הסף.

לאחר שבחנתי את נתוני התיק, אני נותן בזאת את פסיקתי.

הנתבעת מס' 2 הראתה במסמכים כי נתנה הנחה של 150 דולר לתובע בגין קיצור חופשתו.

הנתבעת מס' 2 הראתה במסמכים כי התובע שודרג במלון ממלון של פנסיון מלא ל"הכל כלול".

עם זאת, אינני יכול להתעלם מהעובדה שפיצוי של 150 דולר בגין קיצור יום חופשה איננו מספיק וכי השינוי האמור הסב לתובע נזק בכך שרצה להגיע למלון אחד ובפועל הגיע למלון אחר, כשבפועל כפי הנראה לא היה עם תנאים מספיקים ובעניין זה עדותו של התובע היתה אמינה.

זאת ועוד, השינוי גרם לתובע גם להגיע במועד שאין תחבורה ציבורית ומן הסתם נגרמו לו נזקים גם בהקשר זה.

אני סבור, כי הפיצוי שהוצע לתובע מחוץ לכותלי בימ"ש, כפי שעלה בפרוטוקול בימ"ש מיום 16.1.13, הינו פיצוי ראוי. התובע סירב לו ולכן לא אפסוק הוצאות משפט מעבר לפיצוי זה, אשר הולם את נתוני התיק.